מערכת הגשמים ומחזור המים בטבע מוצגים כפלא של ממש, שבו עננים משמשים ככלי קיבול הנושאים משקל עצום של מים באוויר מבלי לקרוס.
המילה צֹרֵר מתארת פעולה של קשירה, אגירה ואיסוף, בדומה לאדם הצרור כסף בתוך שק [מצודת ציון, תקות אנוש]. חוקי הטבע גורמים לאדים העולים מן הארץ להתעבות ולהיאגר באוויר בתוך עננים כבדים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מבחין בין סוגי העננים: המים נאספים תחילה בְּעָבָיו, שהם העננים העבים והכבדים, אך הפלא הוא שגם העָנָן – שהוא ענן קל יותר הנמצא מתחת לעננים העבים – מצליח להחזיק מעמד [מלבי"ם].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההדגשה וְלֹא־נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם באה לתאר את השליטה המופלאה בירידת הגשמים. למרות משקלם הרב של המים המונחים מעל הענן, הוא אינו נקרע תחתיהם כדי להישפך בבת אחת ולהציף את הארץ. הענן מצליח להחזיק את המים כדי להובילם ממקום למקום [אלשיך], והם משתחררים לאט, טיפה אחר טיפה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תהליך זה של ירידת המטר אינו בקיעה פתאומית והרסנית, אלא התכה הדרגתית של העננים השבים להיות מים [תקות אנוש].