איוב, פרק כ״ו, פסוק ד׳

איוב דוחה בלעג את דברי רעהו בלדד, ומציג שתי שאלות רטוריות החושפות את חוסר התוחלת שבהם. בשאלתו אֶת־מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין הוא מוחה על כך שדברים משפילים מופנים כלפי אדם ישר כמוהו, ותוהה למי בדיוק חברו מנסה לחדש אמיתות שגרתיות על גדולת ה' שכולם כבר יודעים. בהמשך הוא שואל וְנִשְׁמַת־מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ, כשהמילה וְנִשְׁמַת מתארת את נשיבת הרוח היוצרת את הדיבור. בשאלה זו איוב תוהה בציניות מאיזו רוח גדולה שאב חברו את דבריו המעניקה לו את הזכות להתנשא ולשפוט אותו. במקביל, הוא לועג ליומרתו להשפיע ושואל איזו נפש אובדת הוא בדיוק הצליח להחיות וללמד בעזרת נאום זה.