ה' ממחיש לאיוב את שלטונו הבלעדי בטבע דרך התהוות הארץ, כדי להוכיח שאין להרהר אחר מעשיו. יצירת העולם החלה ביציקה והתקשות, בְּצֶקֶת, של עָפָר אל עבר נקודת המרכז של העולם שהפכה ליסוד חזק, הוא לַמּוּצָק. אל המרכז הזה נמשכו חתיכות האדמה מכל הצדדים, ויש המסבירים שמדובר בתהליך שבו העפר ניצק למים והתגבש לאדמה יציבה בעזרת חום. בניגוד לכללי הטבע שבהם עפר מתפורר במים, ה' פעל כך שגושי האדמה יתחברו, וּרְגָבִים יתאחדו ויְדֻבָּקוּ זה לזה לגוש אחד חזק וללא חללים פנויים.
איוב, פרק ל״ח, פסוק ל״ח
בְּצֶ֣קֶת עָ֭פָר לַמּוּצָ֑ק וּרְגָבִ֥ים יְדֻבָּֽקוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.