איוב, פרק ל״ח, פסוק ל״ד

האדם ניצב חסר אונים אל מול איתני הטבע, ואינו מסוגל להורות אפילו לָעָב, הענן הקרוב יחסית אל הארץ, לאן לנוע או להתעבות. בשאלת אתגר רטורית הוא נשאל הֲתָרִים את קוֹלֶךָ ותצווה על הענן להוריד גשם, והאם הוא יישמע לך וימטיר עליך מיד וְשִׁפְעַת מַיִם, כמות עצומה של מים שתְּכַסֶּךָּ? הענן נטול שכל ובחירה, וגם אם הוא מלא וקודר הוא לא יריק את מימיו רק משום שאדם מתחנן אליו. חוסר יכולת זה מוכיח שכוחות הטבע אינם פועלים באופן עצמאי, אלא מונעים ומכוונים אך ורק על פי גזרתו של ה'.