הפסוק מציג שאלות רטוריות המאתגרות את הבנתו של האדם לגבי מקורם של המשקעים היורדים לעולם [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי השאלה מדגישה את השגחתו המוחלטת של ה' על הבריאה. מכיוון שלמטר ולטל אין הורים ביולוגיים המולידים אותם בצלמם ובדמותם, עצם קיומם מוכיח כי ה' לבדו הוא שייסד את מערכות השמים והוא המצווה על המים לרדת ארצה [רמב"ן, מצודת דוד].
השימוש בדימויים של אָב ושל פעולת ההולדה (הוֹלִיד) מתפרש במספר רבדים. גישה אחת מסבירה כי ה"אב" של המטר הוא למעשה הענן הנושא אותו. מכאן עולה ההשוואה לטל, שהוא משקע דק הדומה למטר, אך נוצר ויורד ללא עננים כלל [תקות אנוש]. גישה אחרת מבחינה בין כוחות הטבע השונים: המטר והטל, שהם נוזליים וחמים, מיוחסים ל"אב" המזריע (הוֹלִיד), בעוד שהקרח והכפור (המוזכרים בפסוק הבא), שהם קפואים וקרים, מיוחסים ל"אם" היולדת [מלבי"ם].
רובד נוסף ומעמיק רואה במטר משל לזרע זכרי, היורד בכוח רב אל בטן האדמה (ה"אם") כדי להפרות ולהצמיח אותה. הפסוק בא להוכיח כי פעולה זו אינה טבעית גרידא, שכן אילו מים עליונים היו פועלים כ"אב" ביולוגי היורה את זרעו בכוח, כיצד ניתן להסביר את היווצרות הטל, היורד בעדינות וללא כוח? מכאן שהכל מוכוון בהשגחה אלוהית מדויקת [אלשיך].
הביטוי אֶגְלֵי־טָל זוכה למספר הסברים לשוניים בקרב המפרשים, המסכימים ברובם כי הכוונה היא לטיפות או לרסיסי טל [רלב"ג, רמב"ן]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאות אל"ף במילה אֶגְלֵי היא אות נוספת, והשורש האמיתי קשור למילה "גלים", כלומר גלי טל [רש"י, רמב"ן, תקות אנוש]. על בסיס הנחה זו, יש המקשרים את המילה למושג "גלילים", על שם צורתן העגולה של טיפות הטל העומדות על עלי העשב [תקות אנוש].
גישה לשונית שניה קובעת כי המילה קשורה למקורות מים, כגון "גולות מים" (מעיינות) המצווים לרדת ארצה [מצודת ציון], או למילה "אגנות" (בריכות ופלגים שהטל נאגר בהם), תוך חילוף של האות למ"ד באות נו"ן [רש"י]. מנגד, יש הסבורים כי זוהי מילה יחידאית במקרא שאין לה חבר או שורש מקביל, ומשמעותה העצמאית היא מטר דק ורסיסי טל [אבן עזרא, רמב"ן].