לאחר שה' מתאר בפני איוב את סדרי היצירה הכלליים של העולם, הוא עובר לעסוק בתופעות טבע פרטיות ומציב בפניו שאלות הממחישות את אפסות השגתו מול הבריאה [מלבי"ם, אלשיך].
המילה אֹצְרוֹת מתארת את המקומות שבהם מוחזקים השלג והברד [ביאור שטיינזלץ]. השימוש במונח זה נובע מכך שפגעי טבע אלו, הנוצרים מארבעת היסודות, אינם יורדים לעולם בכל עת, אלא ממתינים כשהם שמורים לזמנים מוגדרים, בדומה לחפצים הנשמרים באוצר [תקות אנוש].
הפרשנים נחלקו בהבנת מהותם של אוצרות אלו ומיקומם. גישה אחת מפרשת זאת במישור הגיאוגרפי והטבעי, ומסבירה כי אֹצְרוֹת שָׁלֶג הם הרים עצומים שפסגותיהם מכוסות בשלג תמידי, וכן מערות קרח וקפאון תת קרקעיות באזורים מרוחקים. לעומת זאת, אוֹצְרוֹת בָּרָד נמצאים גבוה באטמוספירה, במקומות קפאון הנסתרים מעין אדם [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בכך ממד שמימי יותר, וממקמת את אוצרות השלג ברקיע השישי, ואת הברד ככזה המתקשה באוויר [אלשיך].
השאלות הֲבָאתָ וכן תִּרְאֶה אינן מתייחסות רק להגעה פיזית או לראייה חושית מרחוק [אלשיך], אלא בעיקר להשגה שכלית. ה' שואל את איוב האם הוא מסוגל להעמיק בעיונו ולהבין בשכלו מאין נוצרים היסודות הללו וכיצד הם פועלים [מצודת דוד].
מעבר לעצם קיומם של השלג והברד, ישנה משמעות ייעודית לאגירתם. ה' שומר את פגעי הטבע הללו באוצרותיו כדי להשתמש בהם בעת צרה וביום מלחמה. הם משמשים ככלי ענישה נגד ארץ חוטאת, למשל על ידי השחתת יבולה, או כנשק במערכות צבאיות, כפי שאירע כאשר ה' הוריד אבני ברד גדולות על חמשת מלכי כנען [רמב"ן]. עם זאת, יש להדגיש כי ייעוד זה מתייחס למלחמות היסטוריות או עתידיות של עמים שונים, אך אינו מהווה נבואה על מלחמת גוג ומגוג, שכן איוב לא היה מבני ישראל ולכן לא ניבא על כך [רמב"ן].