בריאת כדור הארץ מדומה למפעל אדריכלי כביר ומדויק, שבו ה' מאתגר את תפיסת האדם לגבי תוכניות העולם, אופן היווצרותו והחוקיות הטבעית המקיימת אותו. בהמשך לשאלה הקודמת שהופנתה לאיוב, ה' דורש לדעת מי גזר וסידר את מידותיה של הארץ כפי שהן מוכרות לנו כיום.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מְמַדֶּיהָ נגזרת מהשורש מ.ד.ד, ומשמעותה היא מידותיה וקצות גבולותיה של הארץ. הביטוי כִּי תֵדָע מהווה פנייה מתגרת לאיוב: אמור אם אתה יודע מי קבע את המידות הללו, והאם היית זה אתה או ה' [רמב"ן, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בחלקו השני של הפסוק, אוֹ מִי־נָטָה עָלֶיהָ קָּו, נעשה שימוש במשל מעולם הבנייה. הקָּו (שבאופן דקדוקי האות קו"ף שבו מודגשת [מנחת שי]) מפורש על ידי רוב הפרשנים כחבל מידה או מכשיר מדידה שבו משתמשים בנאים ואומנים כדי ליישר את הבניין לאורכו, לרוחבו ולגובהו [מצודת ציון, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הקָּו אינו כלי עבודה, אלא תיאור של סיבוב עגולת כדור הארץ והיקפה [אבן עזרא, רמב"ן].
מבעד למטאפורת הבנייה, הפרשנים חושפים רובד עמוק הנוגע למבנה היקום והכוחות הפועלים בו. הפסוק שולל את המחשבה שהארץ נוצרה על ידי מערכות השמיים והמזלות [מצודת דוד] או שייסודה נעשה על ידי מלאכים, שכן אלו טרם נבראו בראשית מעשה בראשית [אלשיך]. תחת זאת, הפסוק מתאר את השלב שבו נקבע מיקומו המדויק של כדור הארץ במרחב. קביעת המידות והמרחקים בין הארץ לשאר הכוכבים מתייחסת לכוחות הטבע, כמו כוח המשיכה, המושכים ודוחים את הארץ מכל עבריה בשווה עד שהיא נותרת תלויה ומיוצבת בדיוק בנקודת האמצע. אולם, בעוד שהמדידה והצבת הכוחות הללו משולים לעבודת אומנים שהוזמנו למלאכה, נטיית הקו והבנייה בפועל של הארץ נעשו על ידי ה' בעצמו [מלבי"ם, אלשיך].