שאלתו הרטורית של ה' מדגישה את אפסות האדם מול הגדולה האלוהית השולטת במערכות השמים ובגרמי היקום. ה' מאתגר את איוב לבחון האם יש בכוחו לנהל את התנועה המדויקת של הכוכבים, להוציאם בזמן ולכוון את מסלולם, פעולות המצויות בשליטתו הבלעדית של הבורא.
השאלה הֲתֹצִיא מתייחסת ליכולת לכוון את סדר הופעת הכוכבים, או אף להשפיע באמצעותם על האקלים בארץ [מלבי"ם]. גרמי השמים יוצאים זה אחר זה בסדר קבוע, כאשר כל אחד מהם מופיע בחודש המיועד לו בתנועה מעגלית נצחית [תקות אנוש]. יתרה מכך, אף כאשר מגיע הזמן הקבוע ליציאתם, הם אינם מופיעים מעצמם אלא רק מכוח קריאתו של ה' בשמם [אלשיך].
המילה מַזָּרוֹת מתפרשת על ידי רוב הפרשנים ככוכבים או כמערכות המזלות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה זהה למילה "מזלות", כאשר האות רי"ש מתחלפת באות למ"ד. מנגד, יש החולקים על חילוף אותיות זה ורואים בו פירוש רחוק, ולשיטתם מדובר פשוט בשמות של כוכבים ספציפיים [אבן עזרא]. הופעת המזלות מתרחשת בְּעִתּוֹ, כלומר בזמן המדויק המיועד להם, מבלי שיעבור המועד [מצודת דוד, שטיינזלץ].
בהמשך הפסוק מוזכר וְעַיִשׁ, המזוהה כסוג של כוכב או כמערכת כוכבים, בדומה לכוכב "עש" שהוזכר מוקדם יותר בספר [מלבי"ם, אבן עזרא]. יש המתארים אותו ככוכב גדול ובהיר הנמצא בתוך צביר הכוכבים כימה [רש"י, שטיינזלץ], ושמו נגזר מלשון אסיפה וקיבוץ [רמב"ן]. מסורת ייחודית מציינת כי בעבר נטל ה' שני כוכבים ממערכת זו כדי לפתוח את ארובות המבול, והוא עתיד להחזירם אליה [רש"י].
הביטוי עַל־בָּנֶיהָ מתאר את הכוכבים הקטנים המקובצים סביב הכוכב הגדול וסמוכים אליו. הם מדומים לאם וילדיה משום שהם מאוגדים יחד, הולכים כקבוצה אחת ולעולם אינם נפרדים זה מזה [מצודת דוד, תקות אנוש, רמב"ן]. על כך נשאל איוב האם יוכל תַנְחֵם, כלומר להנהיג ולהנחות אותם. ה' בוחן האם לאיוב יש את התבונה והכוח להוביל את צביר הכוכבים הזה כך שינועו יחדיו בהרמוניה מבלי להתפזר [אלשיך, מצודת ציון].