התוויית קו הגבול מעוררת שאלות גיאוגרפיות באשר ליחס שבין הערים המוזכרות בו, ובפרט בין בית אל ללוז. מהמילים מִבֵּית אֵל לוּזָה עולה כי לוז ובית אל היו שתי ערים סמוכות זו לזו, ולא עיר אחת ממש [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, בית אל המוזכרת כאן אינה המקום שאותו כינה יעקב אבינו בשם זה, שהרי מקומו של יעקב היה בעיר לוז עצמה. מכאן שהגבול יצא מבית אל לכיוון לוז [רד"ק].
מבחינה טופוגרפית, העיר לוז לא עמדה בדיוק מול הר בית אל אלא הייתה כנוסה פנימה לכיוון דרום, ולכן הפסוק משתמש בפועל וְיָצָא לתיאור תנועת הגבול החוצה [מלבי"ם]. לוז מוקמה מדרום לבית אל, על גבול נחלת שבט בנימין [מצודת דוד, רד"ק], אך השתייכה למעשה לנחלת יוסף [מלבי"ם]. משם הגבול וְעָבַר, כלומר המשיך בקו ישר [מלבי"ם].
בהמשך התוואי מגיע הגבול אֶל גְּבוּל הָאַרְכִּי עֲטָרוֹת. יש המפרשים כי "הארכי" הוא שמה של משפחה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה המפרשת את המילה הָאַרְכִּי מלשון אורך. לפי פירוש זה, הכוונה היא לגבול האורך, שהוא גבולו הצפוני של שבט בנימין באזור עטרות אדר. הציון המיוחד נועד להבדיל עיר זו מעיר נוספת בשם עטרות, שהייתה ממוקמת בגבול הרוחב המזרחי של נחלת יוסף [מלבי"ם].