חלוקת הנחלות בארץ ישראל ממשיכה, ולאחר קביעת נחלת יהודה, עולה בגורל הנחלה השנייה שגבולותיה סומנו. נחלה זו מוקמה בחלקו הצפוני של האזור שכבש יהושע, כך שנותר שטח נרחב בינה לבין נחלת יהודה שבדרום, שטח שנועד לשבטים אחרים שינחלו ביניהם, דוגמת שבט בנימין [רש"י]. בדומה לנחלת יהודה, גם נחלתם של בני יוסף השתרעה על פני כל רוחבה של ארץ ישראל, ממזרח למערב [מצודת דוד].
הפסוק פותח במילים וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף. מאחר שיוסף כולל שני שבטים נפרדים, מנשה ואפרים, הפרשנים מסבירים את מנגנון החלוקה. יהושע הפיל תחילה גורל אחד משותף לשניהם תחת השם הכללי "יוסף", וזאת כדי להבטיח ששטחיהם יהיו סמוכים זה לזה. רק לאחר שנקבע האזור הכללי של בני יוסף, פוצל השטח לשניים באמצעות גורל נוסף שקבע את החלוקה הפנימית בין אפרים למנשה [חומת אנך, אברבנאל].
המשך הפסוק משרטט את התוואי של הגבול הדרומי של הנחלה, המתקדם ממזרח לכיוון מערב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. נקודת ההתחלה היא מִיַּרְדֵּן יְרִיחוֹ, כלומר מחלקו של נהר הירדן הנמצא ממול לעיר יריחו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. משם ממשיך הקו לְמֵי יְרִיחוֹ מִזְרָחָה, אל חלקם המזרחי של מעיינות יריחו. מנקודה מזרחית זו, מתחיל הגבול להימשך אל צד מערב [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
מכאן התוואי מטפס אל הַמִּדְבָּר עֹלֶה מִירִיחוֹ, כלומר הגבול עולה ממימי יריחו אל אזור המדבר [מצודת דוד], וממשיך מערבה במסלול הררי [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. התחנה הבאה בקו הגבול היא בָּהָר בֵּית אֵל. הפרשנים מבהירים כי מקום זה אינו העיר בית אל המוכרת שקרא לה יעקב אבינו בשם זה (אשר שמה המקורי היה לוז), אלא מקום אחר בעל שם זהה [מצודת דוד, אברבנאל].