קו הגבול הדרומי של נחלת בני יוסף ממשיך את מסלולו ויורד לכיוון מערב, עד שהוא מסתיים בים. המילה יָמָּה מתפרשת על ידי הפרשנים כפשוטה, ציון כיוון מערב. תוואי הגבול עובר דרך ציוני דרך גיאוגרפיים, וכאשר הכתוב מציין עַד גְּבוּל בֵּית חוֹרֹן תַּחְתּוֹן, הכוונה היא שהגבול עובר מצד דרום של עיר זו [מצודת דוד].
המילה תֹצְאֹתָו מבטאת את קצהו וסופו של הגבול. הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי וְהָיוּ תֹצְאֹתָו יָמָּה היא שסוף הגבול מגיע ונחתם בים הגדול, ובכך למעשה מושלם תיאור קו הגבול הדרומי של בני יוסף.
מבחינת מסורת נוסח המקרא, ישנה הקפדה יתרה על צורת הכתיב של מילים בפסוק זה [מנחת שי]. המילה תֹצְאֹתָו נכתבת כאן בכתיב חסר מיוחד, ללא אותיות וי"ו, בהתאם לכללי המסורה המבחינים בקפדנות בין הופעותיה השונות של מילה זו ברחבי המקרא. בנוסף, קיימים ספרי תנ"ך שבהם נכתבה בסוף הפסוק המילה "הימה" בתוספת האות ה"א, אך גרסה זו נדחית כשגויה על סמך רשימות המסורה המדויקות הקובעות כי יש לקרוא יָמָּה.