לאחר השלמת כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים, מגיע הציווי המעשי להקצות את ערי המקלט. עיתוי הציווי אינו מקרי; המפרשים מסכימים כי החובה להפריש ערים אלו חלה רק לאחר ירושת הארץ וישיבתה בפועל, ולכן ה' מצווה על כך רק כעת, עם תום חלוקת הנחלות [רד"ק, מלבי"ם]. מהלך זה מהווה המשך ישיר והשלמה לערים שכבר הוקצו בעבר בעבר הירדן, ומשתלב עם נתינת הערים ללויים, צעד שמגשים את הייעוד ההיסטורי של פיזור שבט לוי בתוך שאר שבטי ישראל [רלב"ג].
בביאור מילות הפסוק, המילה לָכֶם מתפרשת כהוראה לעשות זאת להנאתם ולטובתם של בני ישראל [מצודת דוד]. השם הַמִּקְלָט ניתן לערים אלו משום שהן קולטות לתוכן את הרוצחים ומאפשרות להם להתגורר בהן, בניגוד לערים רגילות שאינן מאפשרות זאת [מצודת ציון]. בנוסף, הביטוי בְּיַד משה מוסבר כפעולה שנעשתה באמצעות משה [ביאור שטיינזלץ].