שופטים, פרק י״ג, פסוק כ״ב

בעקבות ההתגלות והיעלמותו הפלאית של האורח, אוחזת במנוח חרדה עמוקה, וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ בהחלטיות: מוֹת נָמוּת. קריאה זו נובעת מהתפיסה שמפגש של אדם בשר ודם עם ממדים עליונים הוא אירוע שאי אפשר לשרוד, וכפילות המילים אף רומזת לפחדו משתי מיתות: סכנת מוות פיזי מיידי, והמיתה הסמלית שבה שרוי אדם החי ללא בנים. הוא מנמק את פחדו בכך שאֱלֹהִים רָאִינוּ, כשהכוונה הפשוטה היא לראיית מלאך ה'. מנגד, ייתכן כי המראה של אש המזבח והמלאך העולה בתוכה הוביל אותו למסקנה שהשכינה עצמה ירדה לקבל את קורבנם, ומתוך כך היה משוכנע שראה את הנוכחות האלוהית עצמה.