שופטים, פרק י״ג, פסוק י״ט

מנוח הופך את סעודתו לקרבן, ועל כן וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה, שהיא מנחת הסולת הנלווית אליו, וַיַּעַל עַל הַצּוּר, כלומר הקריב אותם על סלע ששימש כמזבח עולה לַה'. הקרבה זו מחוץ למשכן הותרה באופן חריג על פי הנחייתו המפורשת של המלאך. באותו רגע המלאך וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת ומחולל נס של אש האוכלת את הקרבן, ויש המפרשים שביצע פעולות נסתרות או מהירות. בזמן התרחשות הפלא וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים את המחזה יחד עם המלאך, שהתרחק מהמזבח ונעמד לצידם כדי להוכיח שהקרבן מוקרב לה' בלבד ולא אליו.