חשבתם פעם איך זה מרגיש לראות נס שקורה ממש מול העיניים שלכם? כשמנוח מבין שהאורח שלו לא מתכוון לאכול מהסעודה שהכין, הוא מחליט להפוך את האוכל לקרבן לה'. הוא לוקח אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה, שזה בעצם בעל החיים וקרבן הסולת שמצורף אליו, ומניח אותם על סלע גדול שמשמש כמזבח, ולכן נאמר וַיַּעַל עַל הַצּוּר. באותם ימים היה אסור להקריב קרבנות מחוץ למשכן, אבל הפעם זה היה מותר באופן מיוחד וחד פעמי, כי האורח הורה למנוח לעשות זאת.
פתאום מתרחש פלא עצום, וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת. אש גדולה יוצאת מתוך הסלע ושורפת את הקרבן. כדי שלא יחשבו בטעות שמנוח מקריב את הקרבן לאורח עצמו, האורח זז הצידה ונעמד קרוב למנוח ואשתו. כך, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים יחד איתו את האש, וברור לכולם שהקרבן מוקדש אך ורק לה'. בתוך האש הזו, האורח עולה לשמיים ונעלם, ואז הם מבינים שהוא בעצם מלאך. מנוח נבהל מאוד וחושש שאולי הם ייענשו על כך שראו מלאך ושהקריבו קרבן על סלע. אבל אשתו מרגיעה אותו ואומרת דבר חכם: אם ה' קיבל את הקרבן שלנו בשמחה והראה לנו כאלה ניסים ובשורות טובות, סימן שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו.