מפגשו החוזר של מנוח עם המלאך מהווה נקודת מפנה שבה הספק מתחלף בוודאות, והוא פונה לבקש הדרכה מעשית לקראת הולדת בנו.
בפנייתו עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, מנוח מבטא מספר מניעים. עד לאותו רגע הוא היה שרוי בספק לגבי התגשמות הבשורה, אך הופעתו השנייה של המלאך בעקבות תפילתו הוכיחה לו כי מדובר בדבר ה׳ שבוודאי יתקיים [מצודת דוד]. לצד זאת, ייתכן שמנוח חשש שאשתו לא דייקה בפרטי הבשורה שקיבלה, הגזימה או הוסיפה דברים מדעתה, ולכן רצה לשמוע את הדברים ישירות מפי המלאך [ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת מסבירה שמנוח ביקש מהמלאך לחזור בדיוק על הדברים שאמר לאשתו ביום; זאת משום שרוח הקודש אינה שורה בלילה, ולכן הניח שהמלאך אינו יכול לחדש נבואות כעת, אלא רק לחזור על מה ששם ה׳ בפיו בשעות היום [אהבת יהונתן]. יש לציין כי המילה דְבָרֶיךָ נכתבת בכתיב מלא עם האות יו"ד, דבר המעיד על לשון רבים ומתייחס למכלול הדברים וההבטחות שנאמרו [מנחת שי].
לאחר מכן שואל מנוח מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר. המילה מִשְׁפַּט בהקשר זה משמעותה הנהגה ואורח חיים [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי מנוח מבקש לדעת מה ראוי לעשות לנער וכיצד עליהם לנהוג בו. בעוד שבפעם הראשונה ההדרכה התמקדה בהנהגת האשה במהלך ההיריון, כעת מבקש מנוח לדעת כיצד יתנהג הנער עצמו [מלבי"ם], מתוך הבנה שבכל הנוגע לגידול הילד, שני ההורים נושאים באחריות שווה [אלשיך].
לגבי בקשתו לדעת את וּמַעֲשֵׂהוּ, קיימות שתי עמדות פרשניות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשאלה מעשית של ההורים: מה המעשה שעליהם לעשות לנער בפועל וכיצד לטפל בו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים שהשאלה אינה מופנית כלפי מעשי ההורים, אלא כלפי עתידו של הילד: מאחר שהנער יועד לגדולות עוד בטרם לידתו, מנוח מבקש לדעת מראש מה יהיו מעשיו וגבורותיו העתידיים כשיגדל [מלבי"ם].