שופטים, פרק י״ג, פסוק י״ג

תשובת המלאך למנוח מבהירה את חלוקת התפקידים והאחריות לקראת הולדת שמשון, ומדגישה כי עיקר ההנחיה האלוהית החדשה מופנית דווקא כלפי האם. המלאך מסביר למנוח כי מִכֹּל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֶל־הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר, כלומר, היא זו שצריכה להיזהר ולשמור על ההוראות שניתנו לה [ביאור שטיינזלץ].

הפרשנים מסבירים כי המלאך למעשה אומר למנוח שאין צורך בהוראות מיוחדות או חדשות לגבי גידול הנער עצמו. הלכות נזירות הן הלכות ידועות שניתן ללמוד מחכמים שיורו לו את הדין, ואין צורך בהתערבות שמימית כדי לדעת אותן. החידוש היחיד שעליו בא המלאך להזהיר נוגע לאם, שעליה חלות הגבלות מיוחדות שאינן חלק מדיני הנזירות הרגילים [מצודת דוד, מלבי"ם].

הפנייה של המלאך אל האשה ולא אל מנוח נובעת מכמה סיבות. גישה אחת מסבירה כי האשה הייתה בדרגה רוחנית גבוהה יותר ומוכנה יותר ממנוח לראיית מלאך. בנוסף, העובדה שהציווי הגיע מהמלאך אל האם ולא דרך מנוח האב, קובעת כי נזירותו של שמשון היא גזירה אלוהית ייחודית, ולא נדר נזירות רגיל שאב מחיל על בנו, שלו יש דינים משפטיים שונים [מלבי"ם]. טעם נוסף לכך שהמלאך הדגיש את ציוויו לאשה ולא גזר ישירות על התנהגותו העתידית של שמשון, קשור לעיקרון שלפיו אין גוזרים מראש על אדם טרם לידתו אם יהיה צדיק או רשע, אלא הדבר נתון לבחירתו החופשית [אהבת יהונתן].

בהמשך המפגש, מנוח, שעדיין אינו מודע לכך שמדובר במלאך, מזמין אותו לביתו ומציע לכבד אותו בארוחה של גדי עיזים. המלאך מסרב לאכול מלחמו ומנחה אותו להעלות את הגדי כקרבן לה׳. כאשר מנוח מבקש לדעת את שמו של האורח כדי לחלוק לו כבוד בעתיד, המלאך משיב ששמו פלאי ונסתר, ומסביר כי אין לו שם קבוע, אלא שמו משתנה בכל פעם בהתאם למקום שאליו הוא נשלח ולמהות השליחות המוטלת עליו באותו רגע [צאינה וראינה].