התרגשותה ופזיזותה של אשת מנוח ניכרות היטב כאשר היא ממהרת לרוץ ולהודיע לבעלה על שובו של האורח המסתורי. בשלב זה, הן מנוח והן אשתו עדיין סבורים כי מדובר באדם רגיל ולא במלאך [צאינה וראינה].
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת המילה ביום בדברי האישה:
הגישה המרכזית היא שהכוונה לאותו יום ידוע שעליו כבר סיפרה לבעלה בעבר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין שהביקור התרחש ממש ביום הזה [רד"ק].
עם זאת, פרשנים אחרים מוצאים במילה זו משמעות עמוקה יותר הנוגעת למערכת היחסים בין בני הזוג:
האישה הדגישה כי האיש הופיע ביום, באור השמש ובגלוי בשדה, כדי להרגיע את מנוח ולהסיר מליבו כל חשד לחוסר צניעות או למעשה סתרים [צאינה וראינה]. מנגד, ישנה דעה מדרשית שלפיה ההתגלות הנוכחית אירעה דווקא בלילה, ולכן האישה נזקקה לתאר את האורח כאיש שבא אליה "ביום" בפעם הקודמת, כדי להבדיל בין הביקורים ולזהות אותו [אהבת יהונתן].
הופעתו החוזרת של האיש דווקא אל האישה ולא אל מנוח, עוררה בבעל חשדנות רבה שהובילה אותו ללכת בעקבותיה. מעבר לכך שרק האישה ידעה היכן נמצא האורח, מנוח חשד שמא מדובר באדם נוכל ורמאי בעל כוונות זדון כלפיה. הוא בחר ללכת אחריה כדי לבחון את התנהגותו של הזר ולוודא שלא יפגע בה [אברבנאל].
דעה נוספת מציעה כי מנוח חשש שמא מדובר בשד מזיק, ולכן הלך אחריה ממרחק רב כדי לראות מה יעלה בגורלה, שכן שד עשוי לפגוע באחד מבני הזוג ולא בשני. חשש זה, יחד עם ההליכה המרוחקת מאחורי אשתו בשעת לילה, עומדים בבסיס הביקורת התלמודית המכנה את מנוח "עם הארץ" על שהלך אחר אישה, אף שהמרחק הרב שמר על גדרי הצניעות ומנע חשד [אהבת יהונתן].