שופטים, פרק י״ג, פסוק ח׳

תפילתו של מנוח מבטאת את רצונו לקחת חלק פעיל בהוראות האלוהיות לקראת הולדת בנו. לאחר ששמע מאשתו על התגלות המלאך, הוא פונה אל ה' בבקשה להנחיה ישירה.

המילה וַיֶּעְתַּר מציינת תפילה מרובה ואינטנסיבית [מצודת ציון]. מנוח פותח במילים בִּי אֲדוֹנָי, המהוות לשון של בקשה ותחנונים, ויש המפרשים כי כוונתו לבקש שהמלאך יישלח שוב במיוחד עבורו ובגללו [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הוא מבקש שאיש האלוהים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ כדי להתנבא לאשתו, יחזור שוב וְיוֹרֵנוּ – כלומר, ילמד וידריך אותם – כיצד לנהוג בנַּעַר הַיּוּלָּד, שהוא הנער שעתיד להיוולד [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].

הפרשנים עומדים על הסיבה שבגללה מנוח ביקש התגלות נוספת ומצביעים על פער במידע שהיה ברשותו. אשתו סיפרה לו על ההגבלות החלות עליה, אך הסתירה ממנו את הציווי הנוגע לתגלחת שיער הילד. משום כך, מנוח סבר שהמלאך הסביר רק כיצד האם צריכה לנהוג, ולא השאיר הנחיות לגבי גידול הילד עצמו [אלשיך, מלבי"ם]. מתוך כך, מנוח מסיק שאם ההוראות נוגעות אליו ואל אשתו בשווה, מן הראוי שהמלאך יבוא אל שניהם, ולכן הוא מדגיש בתפילתו שיבוא "אלינו" [אלשיך, צאינה וראינה].

בנוסף, מנוח מבין שנזירות מן הבטן היא תופעה אלוהית ייחודית ושונה מדיני נזירות רגילים. לכן, הוא חושש שאולי נדרשות פעולות נוספות או הנהגות מיוחדות שיש לקיים בילד מעבר לדינים המוכרים, והוא מבקש שהמלאך יבהיר זאת [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].

מתוך הדברים עולה פער רוחני בין מנוח לאשתו. מנוח לא ידע שהמלאך כבר מסר לאשתו את ההוראות הנוגעות לנער, שכן היא הייתה ראויה ומוכנת יותר ממנו לגילוי הנבואי. יתרה מכך, חזרת המלאך נועדה לקרות דרך האשה גם מסיבה מעשית: רק היא יכלה לזהות בוודאות שמדובר באותו איש אלוהים שהתגלה בפעם הראשונה, זיהוי שמנוח לא יכול היה לעשות בעצמו [אלשיך, אברבנאל].