פתיחת סיפור הולדתו של שמשון מניחה את הרקע לצמיחתו של מושיע ייחודי בישראל, דרך תיאור מוצאו, מעמדו הרוחני של אביו ומצבה הפיזי של אמו.
הכתוב פותח בתיאור מוצאו של מנוח: מִצׇּרְעָה, כלומר מהעיר צרעה [ביאור שטיינזלץ], שם הרומז לטבעו של שבט דן להכות באויביו כעקיצת צרעה [אהבת יהונתן]. המילים מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מציינות את השתייכותו לשבט דן, כאשר המילה "משפחת" משמעותה כאן היא שבט, והאות יו"ד במילה "הדני" מבטאת יחס והשתייכות [רד"ק].
הביטוי וַיְהִי אִישׁ אֶחָד... וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ אינו רק תיאור עובדתי, אלא מעיד על ייחודו וגדולתו הרוחנית. מנוח היה צדיק גמור, מעמודי התווך של הדור [נחל שורק, צוארי שלל], והיחיד בשבטו שלא נכשל בחטא עבודה זרה של פסל מיכה [אהבת יהונתן]. העובדה שהכתוב מזכיר קודם את תוארו כאיש ורק לאחר מכן את שמו, אופיינית לצדיקים ששמם ומהותם הרוחנית קודמים להווייתם הגופנית בעולם [נחל שורק, אהבת יהונתן].
חלקו השני של הפסוק, וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה, מעורר שאלה בקרב הפרשנים: מדוע ישנו כפל לשון, הרי ברור שאישה עקרה אינה יולדת?
הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שמדובר בתוספת ביאור שנועדה להדגיש את מצבה לאשורו [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הכפילות באה לשלול מצב שבו אישה ילדה בעבר ולאחר מכן נעשתה עקרה מסיבה כלשהי, או לחלופין, אישה שלא ילדה מסיבות אחרות שאינן קשורות לעקרות. הכתוב מבהיר כי אשת מנוח הייתה עקרה בטבעה ומעולם לא חבקה בן [מלבי"ם, אלשיך].
גישה אחרת רואה בכפל הלשון רמז למחלוקת שהייתה בין מנוח לאשתו. כל אחד מבני הזוג תלה את סיבת חוסר הפריון בשני. לכן, הכתוב מדגיש שהיא הייתה עקרה וְלֹא יָלָדָה מחמת עצמה ולא מחמת בעלה [אהבת יהונתן]. מסיבה זו המלאך נגלה בהמשך דווקא לאישה כשהיא לבדה, כדי להודיע לה בעדינות שהאמת עם בעלה ושהיא העקרה, ובכך להרבות שלום בית מבלי להכלימה בפניו [צוארי שלל].
לעקרותה של אשת מנוח הייתה גם מטרה אלוהית רחבה יותר. ראשית, ה' מתאווה לתפילתם של צדיקים כמנוח [צוארי שלל]. שנית, באותו דור בני ישראל לא חזרו בתשובה על חטאיהם, ולכן ה' הכין להם מושיע בדרך פלאית מרחם אמו. העקרות המוחלטת והממושכת נועדה להדגיש שההיריון הוא נס גלוי, כדי שהבן שייוולד ידע שהוא כלי ושליח מאת ה'. המלאך נגלה לאישה כדי להזהיר אותה לאכול מאכלים טהורים בלבד ולהתנזר מיין, כך שהוולד יקבל מזג טהור וקדוש כבר משלב העיבור. טהרה זו נועדה ליצור אצלו טבע הפוך לחלוטין מזה של הפלשתים ששקועים בטומאה, מה שיעורר בו שנאה טבעית כלפיהם וידחוף אותו להילחם בהם ולהושיע את ישראל [אלשיך, אברבנאל].