שופטים, פרק י״ג, פסוק ו׳

לאחר שזכתה להתגלות אלוהית בזכות מוכנותה הרוחנית, ממהרת האשה אל בעלה, לְאִישָׁהּ, ודורשת ממנו מעורבות פעילה בבירור המקרה או באישור נדריה, כפי שנרמז במילה לֵאמֹר. בדבריה ניכרת התלבטות לגבי זהות האורח, שכן היא מכנה אותו אִישׁ הָאֱלֹהִים משום שהופיע כנביא בשר ודם, אך מראהו מעורר האימה וההוד, שהיה נוֹרָא מְאֹד, נדמה עליה כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים. היא מסבירה כי נמנעה מלשאול למקום מגוריו, אֵי מִזֶּה הוּא, אם בשל שיתוק מרוב פחד ואם מתוך חשש להתייחס אליו כאל אדם רגיל. לבסוף היא מציינת כי וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי, אנונימיות המבהירה כי הבשורה עדיין אינה מוחלטת וה' יכול לחזור בו, עובדה שתוביל מיד את בעלה להתפלל לשובו של האורח.