כאשר אדם מביא מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ, חלים עליו דינים ייחודיים השונים מקרבן הבקר, כדוגמת החובה להקטיר את האליה. הכתוב מדגיש כי הבהמה מוקרבת לְזֶבַח שְׁלָמִים לַה', כדי ללמד שגם בהמה שהופרשה במקור לקרבן פסח ונותרה, מובאת כעת כשלמים ושומרת על קדושתה הגבוהה. התורה מחייבת שהקרבן יהיה בעל מין מוגדר וברור, זָכָר אוֹ נְקֵבָה, ומוציאה מכלל זה בהמה שמינה אינו ברור ומעורב. הכותרת הכללית לכל סוגי הצאן נועדה ללמד שכולם חייבים להיות שלמים וללא כל מום באופן שווה, ולכן תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ.
ויקרא, פרק ג׳, פסוק ו׳
פרשת ויקרא
וְאִם־מִן־הַצֹּ֧אן קׇרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהֹוָ֑ה זָכָר֙ א֣וֹ נְקֵבָ֔ה תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.