התורה מפרטת את האיברים הפנימיים והחלבים של קורבן השלמים המיועדים להקטרה על המזבח, תוך דיוק אנטומי והלכתי.
כאשר הכתוב מצווה לקחת ואת שתי הכליות, מתעוררת השאלה מדוע מודגש המספר "שתי", הרי צורת הרבים מעידה ממילא על זוג. הפרשנים מסבירים כי הדבר בא ללמד הלכה: בהמה שנולדה עם מום פנימי של כליה אחת בלבד או עם שלוש כליות, פסולה להקרבה על המזבח [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו]. מבחינה רעיונית ולשונית, המילה "כליות" נגזרת משורש המבטא כוסף, תשוקה וגעגוע (כמו "נכספה וגם כלתה נפשי"), שכן איברים אלו נתפסו כמקור התאווה והעצה באדם [אבן עזרא, ביאור יש"ר].
ההוראה להסיר ואת החלב אשר עליהן מתייחסת ספציפית לחלב החיצוני העוטף את הכליות, ומוציאה מכלל זה את החוטים והלובן הנמצאים בתוך הכליה עצמה [מלבי"ם]. חלב זה נמשך ומגיע עד לאזור אשר על הכסלים, שהם המותניים העליונים של הבהמה. מדובר בחלב הנמצא בגובה הכסלים, שחלקו מכוסה בבשר. למרות הכלל ההלכתי שחלב המכוסה בבשר מותר באכילה, חלב מסוים זה אסור באיסור חמור, משום שבזמן שהבהמה מהלכת בחייה, איבריה נעים והחלב נחשף לסירוגין [רש"י, תורה תמימה, מלבי"ם]. מבחינה לשונית, המילה "כסלים" קשורה לביטחון ותקווה, משום שחולי באזור זה של הגוף גורם לאדם חרדה ודאגה עמוקה [ביאור יש"ר].
מחלוקת קיימת סביב זיהוי האיבר הנקרא ואת היותרת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בסרעפת – הקרום המבדיל בין איברי הנשימה לאיברי העיכול (המכונה בדברי חז"ל "טרפשא דכבדא" או "חצר הכבד") [רש"י, מזרחי, תורה תמימה, מלבי"ם, שפתי חכמים]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי היותרת אינה קרום נפרד, אלא חלק נוסף ובולט הגדל על הכבד עצמו, כעין אצבע או אונה נוספת [רשב"ם, רלב"ג, רד"צ הופמן].
הציווי לקחת את היותרת על הכבד מתפרש במובן של "סמוך ל-" או "יחד עם" הכבד [אבן עזרא, ביאור יש"ר, מלבי"ם]. הפרשנים מדייקים מפסוק מקביל (בו נאמר "מן הכבד") שאין הכוונה להקטיר את הכבד כולו, אלא שיש לחתוך ולהסיר את היותרת יחד עם חתיכה קטנה מן הכבד עצמו המחוברת אליה [רש"י, מזרחי, גור אריה, הכתב והקבלה, דברי דוד].
בסיום הפסוק נאמר כי את היותרת על הכליות יסירנה. המילה "על" משמשת כאן במשמעות של "מלבד" או "בנוסף" – כלומר, את היותרת יש להסיר בנוסף להסרת הכליות שהוזכרו בתחילת הפסוק [רש"י, הכתב והקבלה, שטיינזלץ, משכיל לדוד]. מעבר לכך, השימוש בלשון יחיד במילה יסירנה (ולא "יסירם") מלמד על עצמאותה של כל פעולה: הקרבת האיברים אינה מעכבת זה את זה. גם אם הכליות אבדו או חסרות, יש להסיר את היותרת, וכן להפך [תורה תמימה, אדרת אליהו, הכתב והקבלה].