חשבתם פעם כמה תשומת לב צריך להקדיש כשמכינים מתנה חשובה באמת? כשמביאים קורבן שלמים לה', התורה מסבירה בדיוק רב אילו חלקים פנימיים מתוך הבהמה צריך להקדיש ולהקריב על המזבח.
התורה מצווה לקחת ואת שתי הכליות. למה מודגש המספר שתיים, הרי ברור שלבהמה יש זוג כליות? הדבר מלמד אותנו שאם בהמה נולדה עם מום, למשל עם כליה אחת בלבד או עם שלוש כליות, היא פסולה ואי אפשר להקריב אותה. מעניין לדעת שבתנ"ך, הכליות נחשבות לאיבר שמבטא רצון, געגוע ומחשבה של האדם.
יחד איתן, צריך להסיר ואת החלב אשר עליהן, שזהו רק השומן החיצוני שעוטף את הכליות. החלב הזה נמשך ומגיע עד לאזור אשר על הכסלים, שהם המותניים העליונים של הבהמה. החלב המסוים הזה אסור באכילה, כי למרות שהוא לפעמים מכוסה בבשר, כשהבהמה הולכת בחייה וזזה, הוא נחשף ומתגלה. המילה "כסלים" קשורה גם לתחושת ביטחון ותקווה, כי כשכואב לאדם באזור הזה של הגוף, הוא מרגיש דאגה עמוקה.
איבר נוסף שצריך להקריב הוא ואת היותרת, שזהו קרום מיוחד שמפריד בגוף הבהמה בין איברי הנשימה לאיברי העיכול. התורה מבקשת לקחת את הקרום הזה על הכבד, כלומר סמוך ויחד עם הכבד. לוקחים את הקרום וחותכים איתו גם חתיכה קטנה מתוך הכבד עצמו שמחוברת אליו.
בסוף נאמר על הכליות יסירנה. המילה "על" משמעותה כאן היא "בנוסף", כלומר צריך להסיר את הקרום והכבד בנוסף לכליות שהוזכרו בהתחלה. המילה "יסירנה" כתובה בלשון יחיד, וזה מלמד אותנו שכל פעולה עומדת בפני עצמה. גם אם במקרה הכליות חסרות או אבדו, עדיין ממשיכים ומקריבים את החלקים האחרים.