אדם המביא קרבן שלמים ממין הצאן יכול להביא כֶּשֶׂב, שהוא כבש בוגר וגדול. התורה מקדישה לכבש פרשה נפרדת מזו של העיזים משום שיש בו איבר ייחודי שחובה להקטיר על המזבח, והוא האליה. התוספת אִם מרחיבה את דיני הקרבן גם לקרבן הפסח ולמקרים שבהם קרבן אחר או ולדו הופכים לשלמים, ואילו המילה הוּא מבהירה שרק אדם יחיד רשאי להביא שלמי נדבה ולא הציבור, וכן מוציאה מכלל זה את ולד מעשר הבהמה. בסיום, ההוראה וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי ה' מחייבת את המקריב להביא את הבהמה אל תוך העזרה, בפתח אוהל מועד.
ויקרא, פרק ג׳, פסוק ז׳
פרשת ויקרא
אִם־כֶּ֥שֶׂב הֽוּא־מַקְרִ֖יב אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ וְהִקְרִ֥יב אֹת֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.