ויקרא, פרק ג׳, פסוק י״ב

התורה מפרטת את דיני זבח השלמים במקרה שבו וְאִם עֵז היא הבהמה המוקרבת. המילה עֵז אינה מציינת רק נקבה אלא את שם המין כולו, ולכן הכתוב ממשיך בלשון זכר וקובע כי אם זהו קׇרְבָּנוֹ, עליו להביאו וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה'. למרות שהעז והכבש משתייכים שניהם למשפחת הצאן, התורה ייחדה לעז פרשה נפרדת כדי ללמד שהאליה, הזנב השמן של הבהמה, אינה מוקרבת על המזבח. הסיבה לכך היא שהאליה של העז קטנה ואינה נחשבת לאליה של ממש, אך מלבד הבדל זה, תהליך ההקרבה זהה לחלוטין לזה של הכבש.