ויקרא, פרק ג׳, פסוק ג׳

הקרבת מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים, קורבן שכשר גם אם הבהמה לא נשחטה לשמו, כוללת הפרשת חלק המיועד לשריפה במזבח כאִשֶּׁה לַה'. יש להקריב אֶת הַחֵלֶב, שהוא רקמת השומן המוצקה, הנפרדת והמשובחת ביותר, כסמל להקרבת העושר והדחפים החומריים כדי לכפר על חטאים של רדיפת מותרות. הקטרה זו מתמקדת בחלב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, כלומר שכבת השומן הגדולה הפרוסה על איברי מערכת העיכול. בנוסף מוקרב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב, דרישה הכוללת את החלב שעל המעיים ואיברים סמוכים, ויש הסוברים שהיא חלה גם על חתיכות שומן נפרדות בעלות קרום מתקלף. בשונה מקורבן עולה, כאן הבעלים אוכלים חלק מהבשר, ולכן הם אלו שאחראים לנקות את הקרביים כרצונם.