מלאכי, פרק ב׳, פסוק א׳

האחריות על שלמות עבודת הקודש מוטלת על מנהיגי הרוח, ולכן המילה וְעַתָּה מדגישה כי האזהרה מופנית כעת ישירות אליהם. הקריאה אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים היא דרישה חמורה לנהוג בכבוד במקדש, שמהותה איסור מוחלט לקבל ולהקריב קורבנות פגומים ומושחתים. מכיוון שהכוהנים מקבלים פיזית את הקורבנות, חובתם למנוע הבאת קורבן פסול ולהדריך את העם מה ראוי להקריב לפני ה'. האשמה המרכזית אינה מופנית אל ההמון חסר הידע, אלא אל הכוהנים, שכן אילו היו מסרבים לקבל קורבנות כחושים, העם היה נאלץ לתקן את דרכיו.