מלאכי, פרק א׳, פסוק י״ד

וְאָרוּר היא קללה המוטלת על הנוֹכֵל, אדם ערמומי וקמצן המעמיד פני צדיק ונדיב לעיני כול. אדם זה נֹדֵר נדר פומבי להביא קרבן, ולמרות שבאמתחתו יֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר שהוא איל מובחר הראוי להקרבה, הוא טוען בשקר שאין בידו בהמה טובה וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת, כלומר מקריב בהמה פגומה ובעלת מום. התנהגות זו מהווה פגיעה ישירה בכבוד שמים, שכן הבאת קרבן פגום כשישנה אפשרות למובחר יותר מעידה על זלזול עמוק. על כך משיב ה' כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי, ומדגיש את האיוולת שבביזויו בשעה שאפילו אומות העולם עובדי האלילים יראים מפניו, ולכן וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם. בסופו של דבר, עונשו של הרמאי יהיה חמור בהתאמה לגדולתו האינסופית של המלך שאותו ניסה להונות.