הכהנים מַגִּישִׁים ומקריבים על המזבח לֶחֶם מְגֹאָל, כלומר כל סוג של קורבן שהוא מטונף, מתועב או בעל מום. כאשר הם מיתממים ומתכחשים למעשיהם בשאלה בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ, ה' משיב שעצם התייחסותם אל המזבח, המכונה שֻׁלְחַן ה', כאל דבר פחות ערך הופכת אותו לדבר נִבְזֶה. זלזול זה נובע מסלידה אסתטית מהקרבת דם וחלבים ומחוסר הבנה רוחני, לצד תחושת טרחה רבה שאינה משתלמת כלכלית בשל מנות הבשר הזעירות שהם מקבלים. כמו כן, הם לועגים לעבודת המקדש מתוך השוואה שגויה למלכי בשר ודם, שכן לחם הפנים מונח שבוע שלם ואינו מוגש טרי ורענן בכל יום.
מלאכי, פרק א׳, פסוק ז׳
מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵאַלְנ֑וּךָ בֶּאֱמׇרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְהֹוָ֖ה נִבְזֶ֥ה הֽוּא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.