הפסוק מבטא את תסכולו העמוק של ה' מהקרבנות הפגומים ומהכוהנים המושחתים המקריבים אותם. עולה ממנו מסר נוקב: ה' מעדיף ששערי המקדש יינעלו לחלוטין, מאשר שתתקיים בו עבודת קודש מזלזלת וחסרת משמעות.
הקריאה מִי גַם־בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם מבטאת משאלה: הלוואי ויקום בכם אדם טוב שייקח יוזמה וינעל את שערי המקדש והעזרה [רש"י, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. מטרת הסגירה היא למנוע את הבאת קרבנות התועבה הבזויים, ולעצור את ההגעה חסרת התוחלת של אנשים הרומסים את חצרות המקדש [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, יש המפרשים קריאה זו כתוכחה על היעדרם של אנשי מידות: הנביא מחפש בקרב העם אדם חסיד, עניו וירא חטא, אך אינו מוצא איש כזה שעבורו ראוי להשאיר את הדלתות פתוחות [אהבת יהונתן].
בהמשך הפסוק נאמר וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם. הפרשנים מסכימים כי המילה תָאִירוּ משמעותה להבעיר ולהדליק אש, מלשון אור [מצודת ציון, אבן עזרא, אברבנאל]. ה' קורא להם לחדול מלהבעיר אש על המזבח לחינם וללא תועלת, שכן הקרבנות אינם מתקבלים ברצון [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת מסבירה כי במצב תקין, אש יורדת מן השמיים ומקבלת את הקרבן. אך מכיוון שמעשיהם רעים, הקרבן אינו עולה לשמיים ורק האש האנושית שהדליקו הכוהנים שורפת אותו, ולכן זוהי הבערה של חינם שמוטב היה לוותר עליה [אהבת יהונתן].
רובד פרשני נוסף נשען על מדרש תורת כהנים, המצביע על רדיפת הבצע של הכוהנים. פעולות פשוטות כמו סגירת דלת או הדלקת נר הן טובות שאדם עושה לחברו בחינם. ה' מוכיח אותם על כך שאפילו את הפעולות הבסיסיות הללו הם אינם מוכנים לעשות במקדש ללא תמורה, וקל וחומר שאינם פועלים לשם שמיים בעבודת הקרבנות שעליה הם דורשים שכר [רש"י, אברבנאל].
הפסוק נחתם במילים אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם... וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם. המילה חֵפֶץ משמעותה רצון, והמילה מִנְחָה מתייחסת לכל קרבן המובא כדורון [מצודת ציון]. חלק זה מציג דחייה כפולה, הן של האנשים והן של מנחתם. ה' מבהיר כי הדחייה נובעת קודם כל מאישיותם וממעשיהם הרעים של המקריבים. מכיוון שאין לו רצון בהם עצמם, הרי שגם אם יביאו קרבן מושלם ללא מום, או אפילו מנחת סולת שאינה יכולה להיות בעלת מומים גופניים כמו בהמה, הקרבן לא יתקבל ברצון משום שהוא מגיע מידיהם הפושעות [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].