קרה לכם פעם שמישהו התנהג אליכם לא יפה, ואז ניסה לתת לכם מתנה? האם המתנה באמת שימחה אתכם? כנראה שהייתם מעדיפים שהוא פשוט יתנהג אליכם בכבוד. ה' מרגיש משהו דומה כלפי הכוהנים במקדש. הם מביאים לו קרבנות, אבל עושים זאת בצורה מזלזלת.
ה' כל כך מאוכזב, עד שהוא אומר מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם. זוהי בקשה מיוחדת: הלוואי שמישהו ייקח יוזמה וינעל את שערי המקדש. ה' מעדיף שהדלתות יהיו סגורות לגמרי, מאשר שאנשים ימשיכו להגיע ולהביא קרבנות מתוך זלזול. לכן הוא גם אומר להם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם. המילה תָאִירוּ באה מהמילה אור, והכוונה היא להדלקת אש. ה' מבקש מהם להפסיק להדליק אש על המזבח סתם כך ללא תועלת, כי ממילא הקרבנות האלה לא מתקבלים ברצון.
ה' ממשיך ואומר להם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם. המילה חֵפֶץ פירושה רצון. ה' מבהיר להם שהבעיה מתחילה בהם ובמעשים שלהם. ומכיוון שכך, הוא מוסיף וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם. המילה מִנְחָה היא מתנה או קרבן. ה' מלמד אותנו כאן דבר חשוב: גם אם יביאו לו את המתנה המושלמת ביותר, הוא לא יקבל אותה אם היא מגיעה מאנשים שעושים מעשים רעים. מה שבאמת חשוב לה' זה קודם כל הלב וההתנהגות הטובה של האדם.