הנביא מוכיח את העם והכוהנים על הזלזול החמור שהם מפגינים כלפי המזבח ועבודת ה'. במקום להקדיש לה' את המיטב, הם מביאים קורבנות פגומים מתוך אדישות, ומתנהגים כלפי שמיים באופן שלא היו מעזים לנהוג כלפי בשר ודם.
הנביא מונה את סוגי הפגמים, כגון הבאת עיוור לִזְבֹּחַ, שפירושו לשחוט [ביאור שטיינזלץ], וכן קורבן פִּסֵּחַ, שהוא חגר וצולע [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאמירה אֵין רָע משקפת את הלך הרוח של העם והכוהנים. מכיוון ששולחן ה' היה בזוי בעיניהם, הם סברו שאין כל פסול בהקרבת בהמות פגומות. אף שהאשמה מוטלת גם על מביאי הקורבן, הפרשנים מדגישים כי עיקר התביעה מופנית כלפי הכוהנים. במקום להוכיח את העם ולהורות להם שקורבנות אלו אסורים על פי התורה, הכוהנים נשאו פנים לעם, החניפו להם וקיבלו את הקורבנות הפסולים [רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה].
גישה שונה ומקורית מציגה כי הכוהנים לא באמת העלו את בעלי המומים על המזבח, שכן איסור זה מפורש בתורה ואין הדעת סובלת שעברו עליו בגלוי. תחת זאת, הם ניצלו את תמימותם של עולי הרגל מן הכפרים. תחילה אמרו להם שאין רע בהבאת הבהמות, אך כשהגיעו לירושלים פסלו להם את הקורבן ואילצו אותם לקנות מהכוהנים בהמות כשרות במחיר יקר. לחלופין, הכוהנים התירו להקדיש בהמות פגומות עבור קופת המקדש [אהבת יהונתן]. עוד מובא כי הכוהנים ניסו לטעון שיש הבדל בין בהמה שנולדה עם מום לבין כזו שנפגמה מאוחר יותר, וטענו שעל האחרונה ניתן לומר אֵין רָע, אך הנביא דוחה חילוק זה לחלוטין [אהבת יהונתן].
כדי להמחיש את חומרת המעשה, הנביא משתמש במשל ארצי ואומר הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ. המילה לְפֶחָתֶךָ מתארת שר, שליט או מושל, כמו פחת יהודה [מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא]. הנביא שואל באופן רטורי שתי שאלות על תגובת המושל למנחה פגומה שכזו. הראשונה היא הֲיִרְצְךָ, כלומר האם המושל יאהב אותך ויקבל את המנחה ברצון כדי לסלוח על פשעיך [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השנייה היא אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ, שהוא לשון כבוד [מצודת ציון], כלומר האם בעקבות מתנה כזו הוא יעניק לך יחס מיוחד וימלא את בקשותיך [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
התשובה הברורה היא ששליט בשר ודם לא רק שידחה את המנחה, אלא אף יכעס וישנא את מביא הדורון על הביזיון והעלבון שבדבר [רד"ק, מלבי"ם]. קל וחומר שאין להביא מנחה בזויה כזו למלך מלכי המלכים, ומכאן נלמד הכלל שכאשר אדם תורם או מקדיש דבר מה, עליו לתת מן המובחר והטוב ביותר שיש לו [צאינה וראינה].