מלאכי, פרק א׳, פסוק ח׳

העם והכוהנים מזלזלים במזבח ה' ומביאים קורבנות פגומים, כמו בעל חיים עִוֵּר כדי לִזְבֹּחַ ולשחוט אותו, או קורבן פִּסֵּחַ שהוא חגר וצולע. הם סבורים כי אֵין רָע בהקרבת בהמות אלו, בין אם מתוך אדישות וחנופה של הכוהנים לעם ובין אם כחלק מתרמית שנועדה לאלץ את עולי הרגל לקנות מהם בהמות כשרות ביוקר. כדי להמחיש את חומרת המעשה, מציע להם הנביא להגיש מנחה כזו לְפֶחָתֶךָ, כלומר לשר או למושל, ושואל הֲיִרְצְךָ, האם הוא יקבל זאת ברצון, אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ, כלומר יעניק לך כבוד וימלא את בקשותיך. התשובה הברורה היא ששליט בשר ודם היה כועס על העלבון ודוחה את המנחה, וקל וחומר שאין להקריב דבר בזוי לה', שלו ראוי לתת תמיד מן המובחר.