מלאכי, פרק א׳, פסוק י״ב

בניגוד לאומות העולם, בני ישראל והכוהנים מְחַלְּלִים אוֹתוֹ ופוגעים בקדושת ה' באמצעות זלזול גלוי במזבח ובקורבנות. הם מרשים לעצמם להקריב קורבנות פגומים בֶּאֱמׇרְכֶם כי שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא, כלומר שהמזבח מלוכלך ומתועב בעיניהם משום שנזרקים עליו דם וחלבים. היחס המזלזל מודגש גם במילים וְנִיבוֹ נִבְזֶה אׇכְלֽוֹ, ביטוי שמשמעו כי הדיבור השגור בפיהם הוא שמאכל המזבח מאוס, או לחלופין ש"תנובת" המזבח והקורבנות עצמם הם פחותי ערך. כפילות זו נועדה להדגשה, או כדי להצביע על שני שלבי זלזול: סלידה מחלקי הקורבן הנשרפים לה', ולצדה ביזוי בשר הקודש המיועד לאכילת הכוהנים והעם.