מלאכי, פרק ב׳, פסוק א׳

נסו לחשוב על מצב שבו הרבה אנשים עושים משהו לא נכון. אל מי לדעתכם צריך לפנות כדי לתקן את הבעיה, אל האנשים עצמם או אל המנהיגים שלהם? באותו זמן, עם ישראל הביא לה' קורבנות של בעלי חיים פגומים וחולים. הנביא לא מאשים רק את העם, אלא פונה דווקא אל הכהנים. הוא אומר להם וְעַתָּה, כדי להדגיש שהדברים נאמרים עכשיו ישירות אליהם, ומזהיר אותם: אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים. הציווי הזה הוא אזהרה חמורה שאוסרת עליהם לקבל מהעם קורבנות פגומים או רזים, ומחייבת אותם לנהוג בכבוד רב בעבודת המקדש. למה דווקא הכהנים מקבלים את התוכחה הזו? קודם כל, כי הם אלה שמקבלים את הקורבן בידיים שלהם, והם היו צריכים פשוט לסרב לקחת אותו. בנוסף, התפקיד שלהם הוא להיות המורים של העם. האנשים הרגילים לא תמיד יודעים את כל ההלכות, ועל הכהנים מוטלת החובה להשגיח עליהם וללמד אותם מה ראוי להקריב לפני ה'. אם הכהנים היו מסרבים בתוקף לקבל את הקורבנות הפסולים, העם היה מבין את הטעות, מתקן את המעשים שלו, ומביא קורבנות טובים וראויים.