כאשר עולות דמעות על מזבח ה' והעם תמה מדוע קורבנותיו אינם רצויים, נחשף השבר המוסרי העמוק המסתתר בתוך הבתים פנימה. התשובה האלוהית מופנית כלפי בעלים שהפרו את ברית הנישואין שלהם, ומציגה את נאמנותה של האישה מול בגידתו של האיש.
הטענה פותחת בשאלת העם, וַאֲמַרְתֶּם עַל־מָה. שאלה זו מבטאת עזות מצח, שכן הבעלים מיתממים ושואלים מדוע ה' כועס ואינו מקבל את מנחותיהם [רד"ק]. הם מעמידים פנים שאינם מבינים מדוע נשותיהם בוכות, וכאילו מצאו בהן פגם המצדיק את יחסם אליהן [מצודת דוד, אברבנאל], או שהם תוהים מדוע חטא זה נחשב לחמור כל כך [מלבי"ם].
על כך ניתנת התשובה: עַל כִּי־ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ. רוב הפרשנים מסכימים כי נוכחותו של ה' כעד [אבן עזרא] מתבטאת בשני רבדים משלימים. ברובד הראשון, ה' היה העד המקורי במעמד הקידושין, החופה וכתיבת הכתובה. משום כך, כאשר הבעל מפר את ההסכם, האישה פונה אל ה' שהיה נוכח שם כדי להתלונן על העוול שנעשה לה [מלבי"ם, אברבנאל]. ברובד השני, ה' מעיד על ההווה; הוא רואה את המתרחש בחדרי חדרים ומעיד כי ליבו של הבעל כבר אינו עם אשתו וכי הוא אינו אוהב אותה עוד [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
התוכחה מתמקדת במילים אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ. הבגידה מתוארת כחד צדדית לחלוטין, כאשר ליבו של הבעל פנה לאישה אחרת [ביאור שטיינזלץ]. חומרת הבגידה באה לידי ביטוי במיוחד כאשר הבעל נושא אישה נכרית על פני אשתו הישראלית, ומכניס צרה אל תוך ביתה. זהו מעשה אכזרי שגורם לאישה לבכות מול המזבח, שכן ראוי היה שיאהב את אשת נעוריו ולא ימאס בה [רד"ק].
מנגד, מודגשת צדקתה של האישה באמצעות שני תארים: וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ. הפרשנים מסבירים כי מילים אלו עומדות בניגוד מוחלט לבגידת הבעל. המילה חֲבֶרְתְּךָ משמעותה שהיא נותרה קשורה אליו, שומרת על צניעותה ואינה נושאת עיניה לגברים זרים [מצודת דוד, אברבנאל], וכן שהיא נמנעת ממריבות ומדברי כעס [מלבי"ם]. היא הייתה חברתו הנאמנה עוד מימי נעוריהם [רד"ק]. המונח וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ מציין שהיא מצידה מקיימת את ברית הנישואין בשלמות ואינה נואפת [מצודת דוד, מלבי"ם]. מכיוון שהיא שמרה על כל חובותיה ביושר, היא באה להצטדק לפני מזבח ה' ולשאול איזה עוול נמצא בה, בשעה שהבוגד היחיד בסיפור הוא הבעל [אברבנאל].