ההתבוללות ונישואי התערובת נתפסים כהפרה חמורה של הברית, הפוגעת הן בטהרת המשפחה והן בזהות הדתית של העם. מעשים אלו אינם רק חטא אישי, אלא בגידה לאומית ורוחנית המזהמת את קדושת האומה.
הנביא פותח בהכרזה בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל. הפרשנים מסכימים כי הבגידה והתועבה מתייחסות ללקיחת נשים נוכריות ועובדות אלילים. מעשה זה מהווה בגידה במשפחה היהודית ובייחוס הטהור של זרע ישראל [מלבי"ם, אברבנאל]. החומרה היתרה של המעשה נובעת מכך שהוא נעשה בתוך העם; אילו היו החוטאים פורשים מהאומה וחיים בקרב גויים, החטא היה קל יותר, אך הם בחרו להכניס את התועבה לתוך מחנה ישראל [מצודת דוד]. יתרה מכך, החטא התרחש גם וּבִירוּשָׁלִַם, עובדה המעצימה את האשמה, שכן התועבה חדרה אל תוך עיר הקודש ומקום המקדש [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל].
הפסוק ממשיך ומנמק את חומרת המעשה: כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב. קיימות מספר גישות להבנת המושג "קודש ה'". הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לעם ישראל עצמו; יהודה חילל את קדושתו העצמית כאומה הנבחרת והאהובה לה' [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ופגע באחדות ובייחוס הטהור של העם [אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי "קודש ה'" מתייחס למוסד הנישואין היהודי ולבנות ישראל; חיבור בין איש לאישה בטהרה הוא דבר קדוש, והבוגדים חיללו קדושה זו בכך שזנחו את בנות ישראל הקדושות לטובת נשים נוכריות [רד"ק].
בסיום הפסוק נאמר וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. הפועל וּבָעַל משמעותו לשאת אישה [אבן עזרא]. הכוונה היא לנישואין לאישה נוכרייה העובדת אלילים. מעשה זה עומד בסתירה מוחלטת לאמונה באל אחד, שכן האישה הנוכרייה אינה שייכת לאותו אב ולאותו אל כמו בעלה היהודי [אבן עזרא]. חכמים אף החמירו וקבעו כי מי שבא על גויה, נחשב כאילו התחתן עם העבודה הזרה עצמה [רד"ק].