מעמדם של הכהנים עובר מהפך דרמטי, מפסגת ההנהגה הרוחנית לשפל המדרגה החברתית. העונש הניתן להם אינו שרירותי, אלא מבוסס על עקרון של מידה כנגד מידה, ומשקף את החלל הריק שהותירו כאשר מעלו בתפקידם.
המילים וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים מבטאות את שבירת הברית מצד ה'. הכהנים, שבעבר היו מכובדים ומקודשים כמלאכי ה', חווים כעת ירידה תהומית במעמדם [מלבי"ם]. עבור אדם נכבד, חיים של ביזיון ושפלות אינם נחשבים חיים כלל, ואין בהם שלום ומנוחת הנפש [מצודת דוד]. ירידה זו באה כעונש ישיר על יחסם אל ה': כשם שהם ביזו את ה' ואת מזבחו, כך ה' הופך אותם לבזויים ושפלים לעיני כל העם [אבן עזרא, רד"ק].
העונש מגיע כְּפִי מעשיהם. מילה זו מציינת שיעור ויחס ישר [מצודת ציון]. ככל שהכהנים הוסיפו להתרחק מדרך התורה ולעזוב את ייעודם, כך גדל שיעור הביזיון והשפלות שהם חווים [מלבי"ם, מצודת דוד]. יש המפרשים מילה זו בפשטות במשמעות של "משום ש..." או "מפני ש..." [ביאור שטיינזלץ].
שורש החטא מתואר במילים וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה. הביטוי "נשיאת פנים" מתייחס להענקת כבוד פסול וחנופה [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי הכהנים מעלו בתפקידם בכך שהטו את דיני התורה לטובת אינטרסים אישיים ולטובת אנשים בעלי השפעה [ביאור שטיינזלץ]. הדבר בא לידי ביטוי בחנופה לעשירי העם ובהטיית משפט עבורם [מצודת דוד], וכן בפחד מלהוכיח את מנהיגי העם כאשר אלו הביאו למקדש קורבנות פסולים ובעלי מום [רד"ק]. במקום לשמש כמנהיגים רוחניים המעמידים את הציבור על טעותו, הם בחרו לשאת חן בעיני בני דורם ונמנעו כליל מלהוכיחם [מלבי"ם].
ישנה אירוניה מרירה בעונשם של הכהנים: הם נמנעו מלהוכיח את העם מתוך רצון למצוא חן בעיניהם ולזכות באהבתם, אך ה' גורם לכך שאותם אנשים בדיוק יבוזו להם. תופעה זו דומה למצב האנושי המוכר שבו עדי שקר זוכים לזלזול עמוק ובוז דווקא מצד האנשים ששכרו את שירותיהם [רד"ק].