לאחר שהוכיח את העם והכוהנים על ענייני הקורבנות, עובר הנביא לתוכחה חברתית ומוסרית חריפה הנוגעת לקדושת הנישואין ולנאמנות. עם ישראל ששב מן הגולה החל לנטוש את נשותיו היהודיות לטובת נשים נוכריות, ובכך פגע בשלמות המשפחה ובייחוד האמונה.
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מציג שתי קרבות יסודיות המאחדות את העם, ששתיהן נפגעו ממעשים אלו. המילים אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ מייצגות את האחדות הפיזית, המשפחתית והלאומית. רוב הפרשנים מסבירים כי אב זה הוא יעקב אבינו, שממנו מסתעפת האומה כולה [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל], בעוד שיש מי שרואה בכך ייחוס לאדם הראשון, המעיד על קרבת גוף ומשפחה אנושית בסיסית [מצודת דוד]. במקביל, המילים אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מייצגות את הקרבה הרוחנית והדתית, שכן העם כולו מאמין בה' אחד, בניגוד לאומות השונות המחזיקות באמונות זרות [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל]. אחדות רוחנית זו נובעת מכך שנפשות ישראל נאצלו כולן מאותו מקור אלוקי טהור [מצודת דוד].
על רקע קשר כפול זה, זועק הנביא: מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו. המילה נִבְגַּד מבטאת פשע ומרד [מצודת ציון]. בגידה זו התבטאה בשתי רעות מרכזיות: נשיאת נשים נוכריות, והתייחסות לנשים היהודיות כשפחות בעוד הנוכריות הפכו לגבירות [מלבי"ם, אברבנאל]. הרקע ההיסטורי לכך הוא שבעת החזרה מן הגולה, השמש השחירה ופגמה ביופיין של בנות ישראל, ובעליהן מאסו בהן, גירשו אותן כשהן בוכות, ונשאו נשים זרות תחתן [מצודת דוד, אבן עזרא, אברבנאל]. המילה בְּאָחִיו מצביעה על הפרת המחויבות ההדדית להתחתן בתוך העם [ביאור שטיינזלץ], ועל הפניית עורף של הבעל כלפי אשתו, שהיא בבחינת אחותו השותפה לו בקרבת הגוף והנפש [מצודת דוד, אבן עזרא].
כתוצאה מבגידה זו מגיעים למצב של לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ. המילה לְחַלֵּל משמעותה ביטול והפרה [מצודת ציון]. הפרשנים נחלקים לגבי מהותה של ברית זו. הגישה המרכזית רואה בכך את הברית שנכרתה בסיני וקבלת התורה, האוסרת על נישואי תערובת ומחייבת אמונה בה' אחד [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הכוונה למסורת המוסרית של האבות עצמם, שהקפידו על פרישות ולא בגדו בנשותיהם בנשיאת אישה נוספת עליהן ללא הסכמתן המפורשת, כפי שנהגו אברהם, יצחק ויעקב [רד"ק]. בסופו של דבר, פגיעה באחדות המשפחתית מובילה בהכרח לשבירת האחדות האמונית ולחילול הברית שבין ה' לעמו [מלבי"ם, אברבנאל].