תארו לעצמכם שמישהו נותן לכם מתנות נפלאות בכל יום, אבל כשאתם רוצים לתת לו משהו בחזרה, אתם בוחרים לתת לו דווקא משהו שבור או מקולקל. איך לדעתכם הוא ירגיש? זה בערך מה שקרה בבית המקדש. ה' פונה אל העם ואל הכהנים ומזהיר אותם. הוא אומר להם אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ לאזהרה המפורשת שלו, וְאִם־לֹא תָשִׂימוּ עַל־לֵב, כלומר, אם לא תבינו באמת בתוך הלב והשכל שלכם שצריך לשנות את ההתנהגות. ה' מבקש מהם לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי ולהפסיק להביא לבית המקדש קרבנות פגומים, כמו בעלי חיים עיוורים או פצועים, כי זה מראה על חוסר כבוד.
ה' מבהיר שהאחריות פוגעת בָכֶם, גם באנשים שמביאים את הקרבנות הפגומים וגם בכהנים שמסכימים לקבל ולהקריב אותם. אם הם לא יתקנו את המעשים שלהם, ה' אומר וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת־הַמְּאֵרָה וגם וְאָרוֹתִי. המילים האלה מתארות חוסר ומצב שבו השפע הטוב נפסק. ה' מסביר שהוא ייקח אֶת־בִּרְכוֹתֵיכֶם, כלומר את השפע של התבואה והאוכל שצומח בשדות, ויהפוך את הברכה הזו לחוסר.
בסוף, ה' אומר וְגַם אָרוֹתִיהָ. הוא מגלה להם שהחוסר הזה הוא לא רק משהו שאולי יקרה בעתיד, אלא הוא כבר התחיל. הקשיים שהם חווים עכשיו קורים בגלל הזלזול המתמשך שלהם במקדש, ואם הם ימשיכו לא להקשיב בקולו, המצב הזה רק ילך ויחמיר.