קרה לכם פעם שהבאתם מתנה למישהו, אבל לא באמת השקעתם בה? אולי אפילו הבאתם משהו פגום או מלוכלך, רק כדי לצאת ידי חובה? תארו לעצמכם איך אותו אדם היה מרגיש. זה בדיוק מה שעשו האנשים שהיו אחראים על הבאת הקורבנות למזבח. במקום להביא לה' את הטוב ביותר מכל הלב, הם זלזלו והביאו קורבנות פגומים. בגלל הזלזול הזה, ה' מודיע להם שהם יקבלו עונש בשני שלבים.
השלב הראשון קשור לאוכל ולפרנסה שלהם. ה' אומר להם הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת־הַזֶּרַע. המילה "גוער" כאן פירושה מקלקל ומשחית. ה' יעצור את הברכה, והזרעים שהם שותלים באדמה פשוט לא יצמחו. במקום שפע של תבואה כמו שהבטיחו להם פעם, יהיה להם חוסר גדול שיגרום להם לבושה מול העמים האחרים.
השלב השני הוא עונש של התרחקות ובושה אישית. ה' אומר וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל־פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. המילה "וזריתי" פירושה לפזר ולהשליך, והמילה "פרש" מתארת את הלכלוך והחלקים המאוסים ביותר של הבהמה. המילה "חגיכם" לא מדברת על החגים עצמם, אלא על הקורבנות שמביאים בחג. ה' בעצם מעניש אותם מידה כנגד מידה: אתם זלזלתם בי והבאתם קורבנות פגומים? לכן התוצאה תהיה שהלכלוך של אותם קורבנות כאילו יושלך עליכם בחזרה. זהו סמל לכך שה' מתרחק מהם לגמרי ולא רוצה להאיר להם פנים. בסוף הדברים נאמר וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו, כלומר, המעשים הרעים והעוונות שלהם הם אלו שייקחו ויובילו אותם אל הבושה וההרחקה הזו.