מיכה, פרק ו׳, פסוק ט״ז

במקום לקיים את מצוות ה', העם מקפיד לשמור כל חוק של עבודה זרה ושחיתות, כך שוְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית־אַחְאָב. בשל הבחירה להמשיך ללכת בְּמֹעֲצוֹתָם, כלומר אחר מזימותיהם של מלכי ישראל הרשעים, יבוא עונש חורבן מוחלט לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה. ירושלים תהפוך לשממה ולאבדון, והגויים שיחזו בכך ישרקו בשפתיהם מתוך תדהמה. נוסף על כך, וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ, והעם יישא משא כבד של בושה הכולל את לעג הגויים על צביעותו המוסרית, את סבל הגלות שחוו עשרת השבטים, וחותם נצחי של אומה שגורשה מארצה בעוונותיה.