נחמיה, פרק י׳, פסוק כ״ט

חשבתם פעם איך זה מרגיש כשכולם, אבל ממש כולם, מתאחדים כדי לקבל על עצמם החלטה חשובה יחד? כשעם ישראל הבטיח לשמור את התורה, זה לא היה רק התפקיד של המנהיגים. המילים וּשְׁאָר הָעָם מתכוונות לכל שאר האנשים, כמו הכוהנים, הלוויים וכל מי שעזר בבית המקדש. הם אולי לא חתמו על ההבטחה בעצמם, אבל הם תמכו בה והסכימו לה מכל הלב. היו שם גם אנשים שנקראים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים. אלו הם גרים, אנשים מיוחדים שבחרו לעזוב את העמים האחרים ואת עבודת האלילים, רק כדי להתחבר לה׳ ולשמור את המצוות שלו. ההבטחה הזו הייתה כל כך גדולה ומשמחת, שהיא כללה את כל המשפחה, גם את נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין. הכוונה היא לכל ילד וילדה שגדלו מספיק וכבר מסוגלים להבין, להקשיב וללמוד את דברי התורה. כולם יחד בחרו להיות שותפים מלאים בברית עם ה׳.