קרה לכם פעם שהחלטתם להבטיח לעצמכם הבטחה חשובה, כדי לתקן משהו שטעיתם בו בעבר? זה בדיוק מה שעשו בני ישראל כשחזרו לארץ ישראל. הם חתמו על אמנה מיוחדת, שהיא מעין הבטחה ציבורית גדולה, לשמור טוב יותר על השבת, על החגים ועל השנה השביעית.
בחלק הראשון של ההבטחה, העם החליט שלא יקנה יותר סחורה מעמי הארץ, שהם הגויים שחיו בסביבתם. הם קיבלו על עצמם לא לקנות מהם מקחות, כלומר סחורות ודברים שקונים בכסף, וגם לא לקנות שבר, שזו תבואה כמו חיטה ושעורה. את כל הדברים האלה הם הבטיחו לא לקנות בשבת, וגם לא ביום קודש, כלומר בימי החגים והמועדים. זו בעצם הפעם הראשונה שבה בני ישראל מקבלים על עצמם במפורש את האיסור לקנות ולמכור ביום המנוחה.
החלק השני של ההבטחה קשור למצוות השמיטה. העם הבטיח: וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית. המשמעות היא שבשנה השביעית הם יעזבו את עבודת האדמה ויפקירו את הפירות כדי שכל אחד יוכל לקחת מהם. הם הדגישו את המצווה הזו במיוחד, כי בתקופת בית המקדש הראשון העם לא הקפיד עליה מספיק. לסיום, הם הבטיחו גם לוותר על מַשָּׁא כָל יָד, כלומר לעזוב ולבטל חובות של הלוואות שאנשים היו חייבים להם, כחלק ממצוות השמיטה.