יצא לכם פעם לארגן משהו גדול יחד עם חברים, שבו כל אחד היה צריך לתרום חלק משלו כדי שהמשימה תצליח? כשעם ישראל חזר לארץ ישראל ובנה מחדש את בית המקדש, הם הבינו שכדי שהמקדש יפעל כמו שצריך, כולם צריכים לעזור באופן קבוע. לכן, הם קיבלו על עצמם הבטחה חזקה מאוד, שעליה נאמר וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת. הם קראו לזה "מצוות" בלשון רבים, כי כשנותנים צדקה ועוזרים, זה דבר חשוב וגדול כל כך, עד שזה נחשב כאילו קיימנו את כל המצוות כולן, וזו זכות שתמיד שומרת עלינו.
כדי לתמוך במקדש, הם קבעו שכל אחד יתרום בכל שנה מטבע קבוע שנקרא שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה. הכסף הזה נועד לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, כלומר כדי לקנות את הקורבנות של כלל הציבור ולדאוג שהעבודה הרוחנית והחשובה במקדש לא תעצור לעולם.
אבל הם לא הסתפקו רק בכסף. הם גם עשו הגרלות כדי לקבוע מי יביא עצים למזבח בזמנים קבועים, והחליטו להביא את כל מתנות התבואה והפירות שלהם, כמו ביכורים ומעשרות, ישר אל בית ה'. ככה, הכוהנים והלוויים לא היו צריכים לעזוב את המקדש וללכת לחפש אוכל בשדות, אלא יכלו להישאר במקומם ולהמשיך בעבודת הקודש שלהם בשמחה.