שבי ציון קיבלו על עצמם התחייבות וחובה של דבר מצווה, וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת, לחדש ולבסס את התמיכה הכלכלית במקדש. השימוש בלשון רבים מלמד שמעלת הצדקה שקולה כנגד כל המצוות, וזכותה אינה נמחקת גם אם האדם חוטא. לשם כך קבעו תרומה של שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה, בין אם כתוספת על מחצית השקל שהתורה מחייבת כדי להבטיח את תקציב המקדש, ובין אם משום שערך המטבע עלה ושליש ממנו היה שווה בדיוק למחצית השקל המקורית. התרומה נועדה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, כדי לממן את קורבנות הציבור ולהבטיח שעבודת המקדש לא תושבת לעולם, ולוותה בהתחייבות להביא את מתנות הכהונה והלוויה ישירות אל בית ה' כדי שהמשרתים בקודש לא ייאלצו לחזר על הגרנות.
נחמיה, פרק י׳, פסוק ל״ג
וְהֶעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֙ינוּ֙ מִצְוֺ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִישִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.