נחמיה, פרק ד׳, פסוק ט״ו

תארו לעצמכם שאתם צריכים להשלים משימה חשובה מאוד, אבל מסביב יש סכנה שמישהו יפריע לכם. כשבנו את חומת ירושלים, העם היה בדיוק במצב כזה מול אויבים שרצו לעצור אותם. למרות הפחד, הם לא עזבו את הבנייה, וזה מה שאומרות המילים ואנחנו עשים במלאכה. כדי לעבוד בביטחון, הם עשו חלוקת תפקידים חכמה: וחצים מחזיקים ברמחים. כלומר, חצי מהעם עבד בבנייה, והחצי השני שמר עליהם עם רמחים, שהם כלי מגן. למה הם התחלקו ככה? בגלל שהבונים היו מפוזרים לאורך החומה, ואם כל פועל היה שומר על עצמו לבד, היה קשה מאוד להגן על כולם. לכן, חצי מהאנשים עבדו כרגיל, והחצי השני עמד יחד קרוב אחד לשני כדי להגן עליהם. הם עבדו ושמרו במשך שעות ארוכות מאוד, מעלות השחר עד צאת הכוכבים. עלות השחר הוא הרגע שבו רואים את האור הראשון מנצנץ בשמיים, עוד לפני שהשמש ממש זורחת. צאת הכוכבים הוא הרגע שבו מופיעים שלושה כוכבים. כל הזמן הארוך הזה נחשב ליום, כי יש בו מספיק אור שמאפשר לראות, לבנות ולשמור על ירושלים.