ניסיתם פעם לסחוב משהו ממש כבד, והרגשתם שאחרי כמה צעדים הידיים שלכם פשוט מתעייפות ואין לכם יותר כוח להמשיך? זה בדיוק מה שקרה לאנשי יהודה שבנו את חומת ירושלים. הם עבדו כל כך קשה, יום אחרי יום, עד שהגיעו לנקודת שבירה.
העם בא אל נחמיה והתלונן שכָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. המילה כָּשַׁל מתארת חולשה ונפילה, והמילה הַסַּבָּל מתארת את האנשים שסוחבים את המשאות הכבדים. הפועלים שסחבו על הכתפיים את האבנים והעצים הרגישו שהכוח שלהם פשוט נגמר.
בנוסף לעייפות, היה להם קושי נוסף והוא וְהֶעָפָר הַרְבֵּה. בשטח הצטברה כמות ענקית של פסולת ועפר, וכל עוד לא פינו אותה, היה בלתי אפשרי להתקדם בבנייה.
מתוך כל הייאוש הזה הם מגיעים למסקנה עצובה ואומרים: וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה. אבל חוסר היכולת שלהם להמשיך לא נבע רק מעייפות. הבונים חיו בפחד מתמיד מפני האויבים שמסביב, שחיפשו הזדמנות להפתיע אותם ולהתקיף אותם בזמן העבודה. השילוב הקשה הזה, של פועלים תשושים שאין להם כוח לסחוב יחד עם הצורך לעמוד על המשמר ולהגן על עצמם, גרם להם להרגיש שהם פשוט לא מסוגלים לסיים את המלאכה.