האיום הממשי של מתקפת אויב אילץ את בוני חומת ירושלים לשנות את שגרת עבודתם ולשלב בין מלאכת הבנייה לבין כוננות צבאית מתמדת [מצודת דוד]. בעקבות השמועות על כוונת האויבים לתקוף, חולק הכוח לשניים. נְעָרַי, שהם משרתיו של נחמיה שעלו עמו מבבל [ביאור שטיינזלץ] והיו גיבורי חיל, התפצלו: חציים עסקו בבניית החומה, וחציים השני עמדו חמושים כדי לשמור על אחיהם העובדים [רש"י].
הפרשנים מסבירים כי הסיבה לפיצול זה בקרב נערי נחמיה נעוצה באופי הציוד הצבאי שנשאו. מכיוון שהיו אנשי מלחמה מיומנים, הם החזיקו בציוד כבד שדרש את שתי ידיהם, כגון שימוש ברומח ובמגן יחד, או ירי בקשת. כמו כן, לא ניתן היה לבצע עבודת כפיים בעת לבישת שריון קשקשים. לכן, קבוצה זו נאלצה להתחלק לעובדים ולשומרים במשרה מלאה [מלבי"ם]. לגבי המילה וְהָרְמָחִים, רוב הפרשנים מסכימים כי האות וי"ו בתחילתה היא וי"ו יתרה מבחינה דקדוקית, והכוונה היא פשוט שהם היו אוחזים ברמחים בידיהם [רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, מצודת ציון]. המילה וְהַשִּׁרְיֹנִים מתארת בגדי ברזל שנועדו להגן על הלוחם מפני מכות חרב וחנית [מצודת ציון], ויש המציינים כי בחלק מכתבי היד המילה נכתבת באות שי"ן שמאלית, בדומה למילים מקבילות בספר ירמיהו [מנחת שי].
בנוגע לסוף הפסוק, וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל בֵּית יְהוּדָה, הגישה המרכזית היא שהשרים הוצבו מאחורי כל שבט ומשפחה כדי לשמור עליהם ולהיות מוכנים תמיד להילחם במידת הצורך [רש"י, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. יש הסבורים כי השרים הם אלו שנשאו מאחורי העובדים את המגנים, הקשתות והשריונות, כדי שיהיו זמינים מיד עם פרוץ קרב [רלב"ג]. מנגד, ישנה גישה המבחינה בין נערי נחמיה לבין שאר העם והשרים. לפי פירוש זה, השרים וכל בית יהודה לא התפצלו לשתי קבוצות, שכן הם לא היו מלומדי מלחמה ולא נשאו ציוד כבד. במקום זאת, הם נשארו מקובצים יחד באזור המסוכן ביותר, כאשר כולם עוסקים בבנייה ביד אחת ואוחזים בנשק פשוט בידם השנייה, מוכנים להדוף את האויב אם יתקרב [מלבי"ם].